איך הכל התחיל

לפני מספר שנים ירדתי למחסן של הוריי בכדי לקחת ציוד לקראת מילואים. המחסן של הוריי, כדרכם של מחסנים רבים, מאפסן שני סוגים של חפצים, כאלה שהשימוש בהם הוא נדיר וכאלה שפשוט לא נעים לזרוק. בעודי במחסן ראיתי שישה כרכים אדומים עבי קרס- היו אלה ספריו של צ'רצ'יל שנכתבו לאחר מלחמת העולם השנייה, עליהם קיבל צ'רצ'יל גם פרס נובל לספרות (1953). כך התחלתי לקרוא את הספרים המתארים שלב אחר שלב את ניהול המלחמה ותלאותיה מנקודת מבטו של צ'רצ'יל. בהכשרתי אני מהנדס תעשייה וניהול, בעל תואר שני בניהול, ובאותו זמן עשיתי גם קורס הסמכה של 4 חודשים בניהול פרויקטים של ארגון אמריקאי מוכר בתעשייה של ניהול פרויקטים. תוך כדי קריאת הספרים ראיתי כמה רב הממשק בין הניהול של צ'רצ'יל לבין מתודות הניהול הנלמדות כיום. צ'רצ'יל היה פורץ דרך בהרבה תחומים ומספר רב של ספרים נכתבו עליו, ביניהם- מבחר נאומיו של צ'רצ'יל, יחסו של צ'רצ'יל ליהודים ועוד, אך אף אחד מן הספרים לא עוסק ובוחן את צ'רצ'יל מזווית הראייה של "מנהל".
הקפדתי לשמור על תבנית סדורה, תמציתית וממוקדת מטרה. הספר מחולק ל-13 "שיעורים". בכל שיעור מספר דוגמאות המסודרות בסדר כרונולוגי, כל דוגמא מורכבת משלושה חלקים: מבוא היסטורי קצר, ציטוט של צ'רצ'יל, תובנה ניהולית.
סיפורו של צ'רצ'יל הוא ייחודי בכל אספקט וקנה מידה. מבין המנהיגים העיקריים שלקחו חלק במלחמת העולם השנייה,  צ'רצ'יל הוא מנהיג המדינה הנושא בעול ההנהגה הכי הרבה זמן באחת המלחמות הקשות ביותר שידעה האנושות (גם רוזוולט וגם סטאלין נכנסים למלחמה באופן רשמי הרבה אחרי בריטניה). ספריו המפורטים שופכים אור גדול על אופן הניהול וההתמודדות שלו ומהווים "חומר גלם" גדול שניתן להפיק ממנו תובנות ולקחים.
לצ'רצ'יל יש משפט ידוע האומר: "ככל שתעמיק להסתכל לאחור, כך תגדיל את טווח הראייה שלך קדימה". וזו אולי תמצית החיבור עליו עמלתי תקופה ארוכה. הסתכלות לאחור על אירועים גדולים ומנהיג ייחודי ופורץ דרך, וקבלת תובנות רלוונטיות ושימושיות לימינו אנו.