פרשת לך לך- רב, נשיא, וראש ממשלה יושבים לקפה

משנת הרב זקס פוגשת את המנהיגות של וינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין רוזוולט.

לזכרו של סרן איתן ישראל שכנזי הי"ד שנפל בקרב ברצועת עזה, להצלחת אשתו הלל, ולנחמה לכל משפחות השכול שהקריבו עבורינו- החיים כאן, את היקר מכל.

מכון המחקר של מכללת סיינה מדרג מזה כ-40 שנים את המדד להשפעת "הגברת הראשונה" של ארה"ב (גבר מעולם לא כיהן בתפקיד), בקרב היסטוריונים ומומחים. בכל פעם שפורסם הסקר, דורגה אלינור רוזוולט (רעייתו של פרנקלין רוזוולט)  כגברת הראשונה המשפיעה ביותר בתולדות ארצות הברית.  הסקר, שבוחן את דמויות נשות הנשיאים לפי קריטריונים כמו מנהיגות, אומץ, השפעה ציבורית ויכולת עצמאית, מציב את אלינור בראש הדירוג באופן עקבי לאורך השנים – הודות לפעילותה החברתית הענפה, לעמדותיה הפוליטיות העצמאיות ולתפקידה המרכזי בעיצוב השיח הציבורי של תקופתה. והנה דוגמא-

בשנת 1920 נשים קיבלו זכות הצבעה בארצות הברית, אך מקומות עבודה רבים עדיין היו סגורים בפניהן. 13 שנים מאוחר יותר נבחר פרנקלין רוזוולט לנשיאות. רוזוולט נבחר בעיצומו של משבר כלכלי גדול ומתמשך שבו בנקים קורסים אחד אחרי השני. כצעד בונה אמון בין הציבור לממשל, רוזוולט מחליט לעשות מסיבת עיתונאים קבועה בכל יום ראשון. אלינור רוזוולט- אשת הנשיא, מחליטה לעשות מעשה- היא יודעת שתחום העיתונות נשאר אזור גברי לחלוטין -ללא נשים שהצליחו לקבל עבודה בתחום, ולכן בדיוק באותה שעה שהנשיא מכנס מסיבת עיתונאים בימי ראשון אלינור מכנסת מסיבת עיתונאיות. המהלך של אלינור מחייב את כ-ל עולם התקשורת באמריקה להעסיק עיתונאיות- כי אם אין בארגון עיתונאית לא תהיה נציגות של הארגון שם, ו"אם אתה לא שם אתה לא קיים". כך נפרצה החומה בהובלה כפויה של אלינור ותחום התקשורת נפרץ עבור דורות רבים של נשים. אז היום כשאתם רואים את מירי, יונית, גאולה, סיון, תמר, נסלי, לוסי, טלי, דוריה ועוד ועוד ועוד...תזכרו שאי שם אלינור רוזוולט פתחה עבורן את הדלת.

כמו שניראה עוד רגע בדברי הרב זקס- אלינור הייתה אחת מאלה שהיה להם האומץ לנהוג אחרת.

המנהיגים הם המוליכים. אין פירוש הדבר ששום דבר אינו מוליך אותם. אבל מה שמוליך אותם שונה ממה שמוליך את רוב האנשים. המנהיגים אינם פועלים מתוך קונפורמיות. הם אינם עושים מה שאחרים עושים רק מפני שאחרים עושים כך. הם הולכים אחרי קול פנימי, הם נענים לִקריאה. הם רואים לא את מה שישנו, אלא את מה שעשוי להיות. הם חושבים מחוץ לקופסה. הם צועדים לְשיר לֶכֶת אחר.

סמלה הדרמטי ביותר של התופעה, מאז ומעולם, הן מילותיו של אלוהים לאברהם, המילים שהוציאו את ההיסטוריה היהודית לדרך:

"לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". (בראשית יב, א)

למה נחוצה הייתה העקירה הזו? כי בדרך כלל אנשים פועלים מתוך קונפורמיות. הם מסתגלים למוסכמות זמנם ומקומם, וסופגים את התרבות שסביבם: מֵאַרְצְךָ. ברובד עמוק יותר, הם מושפעים מחבריהם ומשכניהם: מִמּוֹלַדְתְּךָ. ובעומק העומקים הם מעוצבים בידי הוריהם והמשפחה שגדלו בה: מִבֵּית אָבִיךָ.

אני רוצה שתהיה שונֶה, אומר אלוהים לאברהם. לא שוני לשם שוני, אלא שוני שמטרתו להתחיל משהו חדש: דת שלא תסגוד לכוח ולסמלֵי הכוח – שהרי כך עושות, לאמיתו של דבר, הדתות האליליות, כאז כן היום. אני רוצה באברהם, אומר אלוהים, "לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"  (בראשית יח, יט).

להיות יהודי פירושו לערער על המוסכמה הרווחת מסביב כאשר, כפי שקורה לא אחת, העמים נסחפים אחר אלילים. כך קרה באירופה במאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים. זה היה עידן הלאומנות: המרדף אחר הכוח בשמה של מדינת-הלאום, מרדף שהוביל לשתי מלחמות עולם ולמותם של עשרות מיליונים. גם עכשיו מכים בנו זנבותיו העשנים של עידן זה, כאשר קוריאה הצפונית ואיראן שואפות לִכפות בכוח הגרעין את שאיפות הגדלות שלהן, וכאשר ברחבי המזרח התיכון ואפריקה מדינות מידרדרות לאלימות ולמה שתומס הובּס כינה "מלחמה של כל אדם כנגד כל אדם".[i]

טעות היא לחשוב על אלילים במונחים של מראה חיצוני – פסלים, צלמיות, איקונות. הללו שייכים בעיקר לעולם העתיק, ואנו רחקנו משם. הדרך הנכונה לחשוב על אלילים היא להתבונן במה שהם מייצגים. הם מסמלים כוח. כאלה היו האל רע למצרים הקדמונים, הבעל לכנענים, כמוש למואבים, זאוס ליוונים – וכאלה הם הטילים והפצצות למחבלים ולמדינות פורעות חוק בימינו. אלילים.

הכוח מאפשר לנו לשלוט על אחרים בלי הסכמתם. כדברי האתונאים, על פי ההיסטוריון היווני תוקידידס: "החזקים מבצעים מה שיש לאל ידם, והחלשים נכנעים להם".[ii] היהדות היא ביקורת מתמשכת על הכוח. למסקנה זו הגעתי לאחר שנות חיים של לימוד במקורות היהדות. היהדות עניינה כינונה של אומה על אדני המחויבות ההדדית והאחריות הקיבוצית. היהדות עניינה בנייתה של חברה הרואה בכל אדם מי שנברא בצלם אלוהים וכדמותו. היהדות עניינה חזון, שמעולם לא הוגשם במלואו אך מעולם גם לא נזנח, בדבר עולם של צדקה ומשפט.

אברהם הוא בלי ספק האדם המשפיע ביותר בהיסטוריה. כיום רואים עצמם כממשיכי דרכו 2.3 מיליארד נוצרים, 1.8 מיליארד מוסלמים ועוד 14 מיליון יהודים – למעלה ממחצית האנושות. אבל אברהם לא משל בשום אימפריה, לא פיקד על שום צבא גדול, לא עשה שום נס ואפילו לא נשא דברי נבואה. הוא הדוגמה העילאית בכל ימי היות האדם על האדמה להשפעה בלי כוח.

מה אם כן סוד השפעתו? הוא היה מוכן להיות אחֵר. חז"ל אומרים שהוא נקרא "עברי" כי "כל העולם מֵעֵבר אחד – והוא מֵעֵבר אחד".[iii]  כל מנהיג יודע שלפעמים מנהיגות פירושה בדידות. ובכל זאת המנהיג ממשיך ועושה את מה שהוא צריך לעשות, כי הוא יודע שלא תמיד הרוב צודק, ולא תמיד יש חוכמה בחוכמה המקובלת. דגים מתים שטים עם הזרם. דגים חיים שוחים נגד הזרם. כאלה הם המצפון והאומץ. כאלה הם גם בניו של אברהם. הם מוכנים להעמיד את אלילי הזמן במבחן.

אחת הסיבות לכך שיהודים נעשו מנהיגים כמעט בכל זירה של מפעלות האנושות, מעל ומעבר לשיעורם המספרי, היא נכונותם להיות שונים. לאורך אלפי שנים היהודים הם דוגמה נדירה לקבוצה המסרבת להיטמע בתרבות השלטת או לאמץ את הדת השלטת.

היהודים הם קול-הנגד בשיחה הגדולה של האנושות. כיהודים, איננו הולכים אחר הרוב רק מפני שהוא רוב. עידן אחרי עידן, מאה אחרי מאה, היהודים נכונו לנהוג כמוצע בשירו האלמותי של רוברט פרוסט:

שְׁנֵי שְׁבִילִים בַּיַּעַר, לִבְחֹר אוֹ לִדְחוֹת  –

אַךְ פָּנִיתִי בְּזֶה שֶׁדָּרְכוּ בּוֹ פָּחוֹת,

וְזֶה הַהֶבְדֵּל שֶׁשִּׁנָּה אֶת הַכֹּל.[v]

זהו ההבדל שיוצר אומה של מנהיגים. 

על פי דברי הרב זקס על פרשת לך לך, אברהם היה הראשון בהיסטוריה שהתייצב מול נורמות רווחות, ויצא לדרך חדשה – לא מתוך ידיעה ברורה לאן יגיע, אלא מתוך אמונה מוסרית עמוקה. זהו, לדבריו, הרגע שבו נולדה המנהיגות: כאשר אדם מוכן ללכת נגד הזרם ולעשות את מה שנכון – גם אם הוא לבד.

במאי 1940, דמותו של וינסטון צ’רצ’יל הידהדה את אותה תכונה בדיוק ברגעים הקשים ביותר. היה זה אחד הרגעים הקשים ביותר במלחמה. במבט לאחור, החלטה של איש אחד השפיעה לא רק על מהלך המלחמה ההיא אלא על האנושות עד ימינו אנו. גרמניה הנאצית מחצה את צרפת בתוך שבועות מספר, העלימה את מדינת צרפת ממפות העולם, ועמדה בשערי בריטניה. עלתה הצעה לפתוח במשא ומתן עם היטלר בתיווך מוסוליני – צ’רצ’יל עמד כמעט לבדו מול קבינט מפוחד. רבים מסביבו נטו להיכנע למציאות, לחפש "פשרה מכובדת" שתמנע את האסון. אבל צ’רצ’יל, כמו אברהם, בחר לנהוג אחרת.

כמה זה היה ייחודי? מאד!. ניקח לדוגמא את צרפת, על הנייר היה לה את הצבא החזק ביותר בעולם, למעלה מ1.1 מיליון חיילים! ועדיין, בתבוסה בלתי ניתפסת הצבא ה"חזק ביותר בעולם" נכנע בתוך שבועות מספר. חלק מהבעיות של הצרפתים היו שלא היתה להם דמות כמו צ'רצ'יל, בצרפת התחלפו בין 1938 ל-1940 שישה ראשי ממשלה בתוך שנתיים, לא הייתה אף דמות דומיננטית. הצרפתים ה"רכים" נכנעו והובסו, לא היתה להם את הרוח לעמוד מנגד, לא היתה להם דמות כמו צ'רצ'יל. (מזכיר קצת את ימינו אנו כשבמקום לעמוד מול הטרור של ה-7 לאוקטובר, צרפת ה"רכה" בחרה להיכנע לטרור ולדרישות חמאס), צרפת של אז (וצרפת של היום) הוכיחה שהיא "רכה" מידי, היא לא יכולה לעמוד מנגד- היא תהיה חלק מהזרם.

צ'רצ'יל לעומת הצרפתים סירב להיכנע, לא רק בשם האינטרס הבריטי – אלא בשם עיקרון מוסרי, שיש הבדל בין מלחמה ושלום, בין חירות לדיכוי, ושאין לנהל מו״מ עם רֶשע גמור. בדיוק באותה תקופה צ'רצ'יל נשא את אחד הנאומים המפורסמים ביותר שלו  – הוא אמר בפשטות:

" למרות שאזורים גדולים באירופה, ואומות עתיקות ונודעות רבות נפלו, או ייפלו בידיו של הגסטאפו וכל מערך השלטון הנאצי הנתעב, אנחנו לא נהסס ולא ניכשל. אנחנו נמשיך עד הסוף, אנחנו נילחם בצרפת, אנחנו נילחם בימים ובאוקיינוסים, אנחנו נילחם בביטחון ובכוח גדל והולך באוויר, נילחם בחופים, נילחם באדמות הנחיתה, נילחם בשדות וברחובות, נילחם על הגבעות,

אנחנו לעולם לא ניכנע.

 ואפילו אם, מה שאינני מאמין בו אף לרגע, אם האי הזה או חלק גדול ממנו יסבול מחסור ויגווע ברעב, גם אז האימפריה שלנו מעבר לים, שמורה וחמושה על ידי הצי הבריטי, תמשיך במאבק, עד אשר, בשעה טובה וברצות האל, העולם החדש, בכל כוחו ועוצמתו, יצעד קדימה לישועתו ולשחרורו של העולם הישן" (נאום בבית הנבחרים, 4 ביוני 1940).

זו הייתה הנהגה ברוח אברהם – לא הליכה במסלול הקיים, אלא בחירה בדרך חדשה רק כי היא נכונה,  גם אם קשה. צ’רצ’יל הבין שלעתים ההיסטוריה קוראת לאנשים שלא מצייתים לקונצנזוס, אלא פועלים על פי קול פנימי של צדק, אחריות ואמונה.

וכך, כמו שאומר הרב זקס,  מנהיגים רואים לא את מה שישנו, אלא את מה שעשוי להיות. הם חושבים מחוץ לקופסה. הם צועדים לְשיר לֶכֶת אחר.

מקורות:

תוקידידיס, תולדות מלחמת פילופוניס, מיוונית: א"א הלוי, ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ט, ספר חמישי, פט, עמ' 278.

בראשית רבה מב, ח.

רוברט פרוסט, "השביל שלא נבחר", מאנגלית: אמיר אור, הארץ,24.4.2013.

לעוד עקרונות מנהיגותיים:

דברי הרב זקס נלקחו במלואם מהאתר למורשת הרב זקס, הרב יונתן זקס שיעורים במנהיגות- ניתן לרכוש את ספרי הרב זקס באתר: https://rabbisacks.org/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D/%d7%a9%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%99%d7%92%d7%95%d7%aa/

אין כוונה לעשות כל שימוש מסחרי במאמר זה.

מנהיגות בשידור ישיר מאת דן ממט

צ'רצ'יל שיעור בניהול מאת דן ממט