פרשת ויחי- רב, נשיא, וראש ממשלה יושבים לקפה

משנת הרב זקס פוגשת את המנהיגות של וינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין רוזוולט.

לזכרו של סרן איתן ישראל שכנזי הי"ד שנפל בקרב ברצועת עזה, להצלחת אשתו הלל, ולנחמה לכל משפחות השכול שהקריבו עבורינו- החיים כאן, את היקר מכל.

להמשיך קדימה, גם כשמפסידים.

יש מנהיגות שנבחנת דווקא בשלב שבו נדמה שאין לה על מה להישען.

ראשית דרכו של צ’רצ’יל במלחמה לא התאפיינה בהצלחות, אלא ברצף מתמשך של כישלונות צורבים.

המערכה בנורווגיה נכשלה, וגררה אחריה ביקורת קשה ואובדן אמון. בצרפת, הצבא הגרמני התקדם במהירות מסחררת, והחזית התמוטטה. דנקירק לא היה ניצחון, אלא נסיגה הכרחית, חילוץ של צבא מובס אל חוף מבטחים זמני. אירופה כולה נדמתה כיבשת שנהפכת להיות תחת שלטון נאצי.בצפון אפריקה, “שועל המדבר”- פילדמרשל רומל,  הסיג, ולעיתים אפילו השפיל, שוב ושוב את הכוחות הבריטיים, מערער את התחושה שיש תוחלת למאבק.

ובתוך כל אלה, צ’רצ’יל לא חיפש נקודת יציאה. הכישלונות לא הביאו אותו לשנות כיוון, אלא לחזק את האחיזה בו.לא משום שראה את הסוף, אלא משום שסירב להעניק למציאות הקשה סמכות בלעדית לפרש את העתיד. בדומה ליוסף, כפי שמתאר הרב זקס, הוא פעל בתוך סיפור שעדיין לא נחשף במלואו.ההפסדים לא נמחקו, אך גם לא הוגדרו כהוכחה לכך שהדרך שגויה.הם הפכו לחלק מן המהלך, שלבים בתוך רצף שעדיין אין לו צורה ברורה.רק בקרב עין עלמין (1942, שלוש שנים לתוך המלחמה) , הרבה אחרי שנשברו תקוות מוקדמות, התברר בדיעבד שמשהו מן ההתמדה הזו נשא פרי.

זו אינה הנהגה של ודאות, אלא של עמידה.

היכולת להחזיק כיוון לאורך תקופה שבה הכול נדמה כהולך לאיבוד.

ספר בראשית נחתם בפיוס מרומֵם נפש בין בני יעקב.

אחי יוסף חששו שהוא לא סלח להם באמת ובתמים על שנמכר לעבדות. הם חשדו בו שהוא רק משהה את נקמתו עד לאחר שאביהם ימות. עתה, משמת, הם נותנים ביטוי לחרדתם. אולם יוסף מתעקש להרגיעם:

"אַל תִּירָאוּ, כִּי הֲתַחַת אֱ-לֹהִים אָנִי? וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱ-לֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב. וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ, אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם". וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם. בראשית נ, יט-כא

זו הפעם השנייה שיוסף אומר דבר מעין זה. הפעם הקודמת הייתה כאשר הוא גילה להם לראשונה שהוא,  האיש שהם חשבו למצרי ושמו צפנת פענח, הינו בעצם יוסף אחיהם:

"אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה! וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם. כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִּיר. וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. וְעַתָּה, לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱ-לֹהִים". בראשית מה, ד-ח

זהו רגע מכריע בתולדות האמונה. הוא מציין את הולדתה של הסליחה. זהו הרגע המתועד הראשון שבו אדם אחד סולח לאחרים על עוול שנעשה לו. ומלבד כל זאת, הרגע ההוא מכונן עיקרון חשוב נוסף: רעיון ההשגחה האלוהית. ההיסטוריה איננה כפי שתיאר אותה ג'וזף הלר, "שקית אשפה של התרחשויות אקראיות שנקרעה ונתפזרה ברוח".[i] לא ולא. יש בה כוונה, טעם, עלילה. אלוהים עובד מאחורי הקלעים. "אֱ-לוֹהַּ יֵשׁ הַצָּר אֶת אַחֲרִיתֵנוּ", אומר הַמְלט, "וּנְסַתֵּת אוֹתָהּ גַּסּוֹת כְּכָל חֶפְצֵנוּ".[ii]

גדולתו של יוסף הייתה שהוא הבחין בכך. הוא ראה את התמונה הגדולה. שום דבר בחייו, ידע עכשיו, לא התרחש במקרה. ההתנכלות לו להורגו, מכירתו לעבדות, העלילה שתפרה לו אשת פוטיפר, שִבתו בבית הסוהר, תקוותו הנכזבת ששר המשקים יזכור אותו ויפעל לשחרורו – כל המאורעות הללו, שהיו עלולים להטילו מתהום אחת של ייאוש לתהום ייאוש עמוקה ממנה, התגלו במבט לאחור כשלבים חיוניים במסע שהוביל אותו אל כס המשנה למלך מצרים ואל היותו האדם היחיד שבידיו להציל את הממלכה כולה, כמו גם את משפחתו שלו, מגוויעה ברעב.

יוסף ניחן במנה-אחת-אפיים של אחד הכישרונות הנחוצים למנהיג: היכולת להמשיך ולצעוד קדימה למרות התנגדות, קנאה, עלילות כזב ומכשולים.

כל מנהיג המתעקש על דבר-מה ייתקל בהתנגדות. לעיתים מדובר בהתנגשות אמיתית של אינטרסים. מנהיג שנבחר כדי להגדיל את השוויון בחברה יגרוף כמעט תמיד את תמיכתם של העניים ואת עוינותם של העשירים. והיפוכם של דברים אצל מתחרהו, המנהיג שנבחר כדי להפחית מיסים. אי אפשר להימלט מזה. פוליטיקה בלי עימות היא סתירה מעצם מהותה.

כל מנהיג שנבחר למשהו, כל מנהיג שהינו אהוד יותר ממתחריו או מוכשר מהם, ייתקל בקנאה. יריביו יאמרו, "למה לא אני נבחרתי?" כך חשב קורח על משה ואהרן. וכך חשבו גם האחים על יוסף כשראו שאביהם מעדיף אותו על פניהם. זו גם הייתה מחשבתו של אנטוניו סליירי על מוצרט המחונן יותר ממנו, לפחות לפי מחזהו של פיטר שאפר 'אמדאוס'.

אשר לעלילות שקר, הללו נרקמו לאורכה ולרוחבה של ההיסטוריה. ז'אן ד'ארק הואשמה בכפירה והועלתה על המוקד. חצי יובל לאחר מכן זיכה אותה בית דין רשמי. כעשרים נשים וגברים הוצאו להורג בעקבות משפטי המכשפות בסיילם שבארצות הברית בשנים 1692–1693. כעבור שנים מספר, כשהחלו להכיר בחפותם, הודה כומר שנכח במשפטים ושמו ג'ון הייל כי "אלה היו ימים אפלים... הלכנו בתוך עננים, ולא יכולנו לראות את הדרך".[iii]  העלילה המפורסמת ביותר בעת החדשה היא משפט דרייפוס, הקצין הצרפתי ממוצא יהודי שהואשם בריגול למען גרמניה. פרשת דרייפוס הסעירה את צרפת בין השנים 1894 ו-1906, עד שדרייפוס זוכה.

מכשולים ועיכובים הם כמעט תמיד חלק מסיפור החיים של גדולי המצליחים. להצלחתו המסחררת של הספר הראשון בסדרת הארי פוטר קדמו תריסר מו"לים שדחו את כתב היד, אך ג'יי-קיי רולינג התעקשה לנסות בפעם השלוש-עשרה. מחבר אחר של רומאן על אודות ילדים ספג עשרים ואחת דחיות. הספר הוא 'בעל זבוב', ומחברו, ויליאם גולדינג, זכה לבסוף בפרס נובל לספרות.

בנאומו המפורסם בטקס קבלת תארים באוניברסיטת סטנפורד סיפר סטיב ג'ובס המנוח על שלוש מכות גורל שעיצבו את חייו: נשירה מהאוניברסיטה, פיטורין מחברת אפל שהוא היה מייסדה, ואבחון של סרטן הלבלב בגופו. במקום להיות מובס מהמכות הללו, הוא הפך כל אחת מהן להזדמנות יצירתית.

במשך עשרים ושתיים שנה התגוררתי סמוך לאבּי רואד שבצפון לונדון, מקום שם הקליטה להקת פופ מפורסמת את כל להיטיה. במפגשם הראשון עם נציגי חברת תקליטים נאמר לחברי הלהקה כי להקות הגיטרה "עומדות לצאת מהאופנה". פסק הדין על ההופעה, בינואר 1962, היה: "לביטלס אין עתיד בעסקי הבמה".

כל זאת מסביר את מימרת הכנף של וינסטון צ'רצ'יל כי "הצלחה היא היכולת לצעוד מכישלון לכישלון בלי לאבד את ההתלהבות".

ייתכן שאנשים מחזיקים מעמד לאורך סדרה של כישלונות בזכות אמונה בעצמם, בזכות עקשנותם, או פשוט בשל היעדר חלופות. יוסף, על כל פנים, החזיק מעמד בזכות אמונתו בהשגחה האלוהית. תוכנית אלוהית מתגלגלת, ואחריתה אינה נראית לעינו של יוסף, אבל בשלב מסוים הוא כנראה מבין שהוא רק אחת מבין דמויות רבות בדרמה גדולה בהרבה מיכולת תפיסתו, ושכל הרעות שפקדוהו היו מבוא הכרחי לתוצאה המיועדת. כדבריו לאחיו, "לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי הָאֱ-לֹהִים".

נכונות זו לתת למאורעות לנהֵג את עצמם על פי ההשגחה, הבנה זו שאנחנו לכל היותר מחבּרים-שותפים של סיפור חיינו, הן אשר אפשרו ליוסף לשרוד בלי התמרמרות על העבר ובלי ייאוש לנוכח העתיד. ביטחונו באלוהים נסך בו כוח רב – כוח דוגמת זה הדרוש גם לכולנו אם רצוננו להעז וללכת בגדולות. 

ככל שעולה מנהיג ומצליח כן גדל הזדון שאנשים אחרים מפנים כלפיו; אך יגדל הרוע כאשר יגדל, אם ידע המנהיג לומר "אַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱ-לֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה" הוא יעבור את הימים הקשים בשלום, ומכוחו וממרצו לא ייגרע ולוּ נֶטף.

הכח לדבוק במטרה גם מול מתנגדים רבים.

מאבקו של רוזוולט ליישום יוזמת הניו דיל לא נבנה מתוך הסכמה רחבה, אלא מתוך חיכוך מתמיד.הניו דיל לא התקבל כפתרון מובן מאליו, אלא עורר התנגדויות חריפות כמעט מכל כיוון.

יוזמות לשכר מינימום נתקלו בהתנגדות של בעלי הון, שראו בהן איום על הסדר הכלכלי הקיים.המאבק לאיסור העסקת ילדים ערער תפיסות מושרשות של עבודה, משפחה ורווח.פתיחת מקומות עבודה לנשים חצתה קווים חברתיים שעד אז כמעט לא הוטלו בהם ספק.

ולצד כל אלה, גם המערכת המשפטית לא מיהרה לשתף פעולה.שופטי בית המשפט פסלו יוזמות, עיכבו חקיקה, והציבו גבולות ברורים לשאיפות השינוי.הדרך לא הייתה רציפה, ולעיתים נדמתה כמתפוררת תחת עומס ההתנגדויות.אך רוזוולט לא ויתר על הציר המרכזי.הוא לא נסוג מן המטרה רק משום שהמימוש שלה התעכב.בדומה ליוסף, הוא פעל מתוך הבנה שהמשמעות של מהלך מתבררת לעיתים רק לאחר מאבק ממושך.לא כל שלב נשא חותם של הצלחה, ולא כל יוזמה צלחה.

ובכל זאת, הדבקות במטרה נשמרה.לא מתוך עיוורון למציאות, אלא מתוך אמון בכיוון.העבר, על כשליו, לא בוטל, אך גם לא שיתק.המאבק עצמו הפך לחלק מן הסיפור, לא לסטייה ממנו.כך נוצרה הנהגה שאינה מחפשת קיצורי דרך, אלא מוכנה לשהות בתוך מורכבות לאורך זמן.מנהיגות שמבינה שהיא שותפה לתהליך רחב ממנה, גם כשהדרך אליו רצופה התנגדות.

לא מתוך ודאות פעלו, ולא מתוך ביטחון שהדרך תצדיק את עצמה מיד.

יוסף, צ’רצ’יל ורוזוולט חלקו את היכולת לשהות בתוך מהלך שעדיין אינו מובן, מבלי לנסות לקצר אותו בכוח.

יש רגעים שבהם מנהיגות אינה הכרעה דרמטית, אלא נאמנות שקטה, להמשיך ללכת, גם כשהתמונה הרחבה עוד לא ניראית במלואה.

מקורות:

[i] ג'וזף הלר, גולד שווה זהב, מאנגלית: דוד נגב, תל-אביב: זמורה ביתן מודן, 1981, עמ' 64

[ii] ויליאם שקספיר, "המלט, נסיך דנמרק", מאנגלית: ישראל אפרת, מערכה חמישית, תמונה ב, בתוך שקספיר, טרגדיות (מתרגמים שונים), תל אביב: עם הספר, 1960, עמ' 174

[iii] מצוטט אצל Robert A. Divine, T. H. Breen, George M. Fredrickson, R. Hal Williams America Past and Present, Volume I, Pearson, 2001, 94

לעוד עקרונות מנהיגותיים:

דברי הרב זקס נלקחו במלואם מהאתר למורשת הרב זקס, הרב יונתן זקס שיעורים במנהיגות- ניתן לרכוש את ספרי הרב זקס באתר: https://rabbisacks.org/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D/%d7%a9%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%99%d7%92%d7%95%d7%aa/

אין כוונה לעשות כל שימוש מסחרי במאמר זה.

מנהיגות בשידור ישיר מאת דן ממט

צ'רצ'יל שיעור בניהול מאת דן ממט