פרשת מקץ- רב, נשיא, וראש ממשלה יושבים לקפה
- osnatmmt
- לפני יום אחד (1)
- זמן קריאה 7 דקות
משנת הרב זקס פוגשת את המנהיגות של וינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין רוזוולט.
לזכרו של סרן איתן ישראל שכנזי הי"ד שנפל בקרב ברצועת עזה, להצלחת אשתו הלל, ולנחמה לכל משפחות השכול שהקריבו עבורינו- החיים כאן, את היקר מכל.
מן המשבר אל המעשה.
ביוני 1942 שהה וינסטון צ'רצ'יל בבית הלבן כאורחו של פרנקלין רוזוולט. השניים קיימו דיונים על מצב המלחמה כאשר הגיעה בשורה קשה במיוחד: טוברוק, עיר הנמל האסטרטגית בלוב, נפלה לידי כוחות הציר. לא הייתה זו רק עוד נסיגה צבאית. טוברוק נחשבה למפתח המערכה בצפון אפריקה, ובנפילתה נפלו בשבי גם כשלושים אלף חיילים בריטים ובעלי בריתם לכח קטן מהם בצורה משמעותית.
את המהלך הוביל ארווין רומל, "שועל המדבר", מן המפקדים המבריקים ביותר בצבא הגרמני. רומל הצליח להטעות את הכוחות הבריטיים באמצעות תמרונים מהירים והטעיות שהסתירו את עוצמת מתקפתו ואת כיוונה האמיתי. בתוך זמן קצר התמוטט קו ההגנה הבריטי, והעיר שנחשבה לאחת מנקודות המפתח באזור נפלה באופן שהדהים את בעלות הברית.
צ'רצ'יל עצמו תיאר לימים את נפילת טוברוק כאחד הרגעים הקשים ביותר שחווה במהלך המלחמה. בזיכרונותיו כתב: "תבוסה היא דבר אחד, אך חרפה היא דבר אחר". לא רק אובדן העיר זעזע אותו, אלא גם הדרך שבה התרחשה הנפילה והיקף השבויים שנפלו בידי האויב.
אלא שדווקא ברגע זה מתגלה ההבדל בין מנהיג לבין אדם רגיל. כאשר רוזוולט שמע את החדשות, הוא לא התעכב על האשמות או על קינות. הוא עבר מיד לשאלה המעשית: כיצד אפשר לעזור? מה נדרש כעת כדי לשנות את המצב? צ'רצ'יל השיב באותה רוח. הוא לא ביקש זמן להתאבל על המפלה ולא עסק בניתוח ממושך של הכישלון. תשובתו הייתה מיידית: שלחו לנו את כל הטנקים שאתם יכולים.
וכך אכן היה. ארצות הברית האיצה את אספקת הטנקים והציוד לבריטניה ולזירת הלחימה בצפון אפריקה. המפלה בטוברוק לא נמחקה, אך היא גם לא שיתקה את המנהיגים. במקום להישאר עסוקים במה שאבד, הם התמקדו במה שניתן עדיין להציל.
זהו בדיוק הלקח שיוסף מלמד את פרעה. מנהיגות איננה היכולת לזהות בעיה בלבד. רבים יכולים לראות את הסכנה. רבים יכולים לתאר את גודל המשבר. המנהיג האמיתי הוא זה שעובר מיד לשאלה הבאה: מה הפתרון? כשם שיוסף לא הסתפק בפירוש חלום הרעב אלא הציע תוכנית פעולה מפורטת, כך גם רוזוולט וצ'רצ'יל הבינו שבשעת משבר אין די בניתוח המציאות. צריך להתחיל לפעול כדי לשנותה. דווקא ברגעי הכישלון הגדולים ביותר, המבט חייב להיות מופנה אל הצעד הבא.
שלוש גישות לחלומות.
זהו אחד המהפכים הגדולים בספרות העולמית: בן לילה הופך יוסף מאסיר למשנה למלך. מה היה בו, ביוסף – זר לחלוטין לתרבות מצרים, "עברי", אדם שנרקב בכלא באשמת שווא של ניסיון אונס – מה היה בו שהכשיר אותו להיות מנהיג האימפריה הגדולה ביותר בעולם העתיק?
ליוסף היו שלושה כישרונות, אשר כל אחד מהם לבדו הוא נחלת רבים, אך צירוף שלושתם יחדיו הוא נדיר. הכישרון הראשון: לחלום חלומות. כשאנו קוראים בפרשת וישב על שני חלומות הנעורים שלו – על אלומות אחיו המשתחוות לאלומתו, ועל השמש, הירח ואחד עשר הכוכבים המשתחווים לו – עדיין איננו יודעים אם הם תחושה מוקדמת של עתיד מפואר, או רק ביטוי לדמיונות פרועים של ילד מפונק המתגדר בהזיות גדוּלה.
רק בפרשת השבוע שלנו, פרשת מקץ, מתגלה לנו פיסת מידע חיונית שהוסתרה מאתנו עד כה. פרעה חלם אף הוא שני חלומות מקבילים, ויוסף אומר לו על כך:
"וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם – כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱ-לֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱ-לֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ".בראשית מא, לב
עכשיו, במבט לאחור, אנחנו מבינים שהִישָנוֹת חלומו של יוסף הייתה אף היא סימן שאין מדובר בדמיונות שווא. יוסף אכן נועד מנערותו להיות מנהיג שמשפחתו תשתחווה לו.
שנית, כמו זיגמונד פרויד אלפי שנים אחריו, ליוסף היה כישרון לפתור חלומות של אחרים. הוא פתר את חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים בבית הסוהר, ועכשיו, בפרשתנו, את חלומות פרעה. פתרונותיו לא היו כישוף ולא נס. במקרה של שר המשקים ושר האופים, הוא זכר שיום הולדתו של פרעה יחול שלושה ימים לאחר מכן (בראשית מ, כ). מנהג שליטי קדם היה לחוג את יום הולדתם במשתה ולחרוץ בו את גורלם של אנשים כאלה ואחרים (הד לכך יש במתן תוארי הכבוד ביום ההולדת של מלכת בריטניה בזמננו). מסתבר היה, אם כן, להניח שחלומות שר המשקים ושר האופים קשורים למאורע הצפוי ומשקפים את התקוות והחששות הלא מודעים שלהם.[i]
ואשר לחלומות פרעה, ייתכן שיוסף הכיר מסורות מצריות קדומות בדבר תקופות רעב שאורכן שבע שנים. ידועה למשל "אסטלת הרעב", כתובת מצרית המתעדת שנות רעב, ומושמת בפיו של המלך ג'וֹסֵר שמשל בתחילת המאה ה-27 לפני הספירה. חוקר המקרא נחום סרנה ציטט אותה בספרו על ספר בראשית. הנה שורותיה הראשונות:
ישבתי אָבֵל על כיסאי הרם, ואנשי החצר אחוזי צער. לבי היה דוויי עליי, כי היאור לא בא במועדו מזה תקופה בת שבע שנים. התבואה הייתה בצמצום, הגרעינים מיובשים, וכל דבר אשר ייאכל היה יקר המציאות.[ii]
אולם ההישג המרשים ביותר של יוסף היה כישרונו השלישי: היכולת ליישם חלומות: לפתור את הבעיה שהחלום הזהיר מפניה. מיד לאחר שפענח את החלום ובישר לפרעה על שבע שנות הרעב הוסיף וסיפק פתרון:
וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע, וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה, אֹכֶל בֶּעָרִים, וְשָׁמָרוּ. וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב.בראשית מא, לג-לו
אנחנו כבר מכירים את כישורי הניהול המעולים של יוסף. ראינו אותם בבית פוטיפר, וגם בבית הסוהר. כישרון זה, שהופגן בדיוק ברגע הנכון, הוא אשר הוביל למינוי יוסף למשנה למלך מצרים.
יוסף מלמדנו, אם כן, שלושה עקרונות מנהיגותיים. הראשון: חִלמו חלומות. אל תאזקו את כנפי הדמיון שלכם. כשאנשים באים אליי לבקש עצה בנושא מנהיגות, אני נוהג להציע להם לחלום – ולתת לשם כך לעצמם את הזמן, המרחב והדמיון הדרושים. בחלומות אנחנו מגלים את נהיית לבנו המיוחדת, וההליכה אחרי הלב היא הדרך הטובה ביותר לחיות חיים מתגמלים.[iii]
חלימת חלומות נחשבת בדרך כלל לדבר לא מעשי. טעות: זהו אחד הדברים המעשיים ביותר. יש אנשים המבלים חודשים ארוכים בתכנון חופשה, אך אינם מקדישים אפילו יום אחד לתכנון החיים. הם מפקירים את עצמם לרוחות המקרה והנסיבות. זו שגיאה. מסורת חז"ל היא כי "כל מקום שנאמר [בתורה] 'וַיְּהִי', אינו אלא לשון צער".[iv] חיים של "וַיְּהִי" הם חיים פסיביים, חיים של המתנה לדברים שיקרו, של "שיהיה", של "זה מה יש". לעומתם, ישנם חיים של "יְהִי!". בחיים של "יהי!" אנחנו גורמים לדברים לקרות – והחלומות שלנו הם הנותנים לנו קריאת כיוון.
"אם תרצו אין זו אגדה", אמר האיש שאנו חבים לו את הקמת מדינת ישראל יותר מלכל אדם יחיד אחר. שמעתי פעם מאלי ויזל רעיון נפלא. במשך זמן מה התגוררו הרצל וזיגמונד פרויד באותו רובע בווינה. "למזלנו", אמר ויזל, "הם לא נפגשו. תאר לך מה היה קורה אילו שוחחו. הרצל היה אומר, 'יש לי חלום על מדינה יהודית'. פרויד היה עונה, 'ספר לי, הֶר הרצל, ממתי אתה חולם את החלום הזה? בוא, שכב על הספה ונעשה פסיכואנליזה'. הרצל היה נרפא מחלומותיו, והמדינה היהודית לא הייתה קמה'". לשמחתנו, עם ישראל לא נרפא אף פעם מחלומותיו.
העיקרון השני נלמד מכישרונו השני של יוסף. מנהיגים פותרים חלומות של אנשים אחרים. הם משכללים את הגולמי. הם מוצאים דרך לביטוי תקוותיו ופחדיו של דור. נאום "יש לי חלום" של מרטין לותר קינג לקח את התקוות של האמריקנים השחורים ונתן להן כנפיים. לא חלומותיו של יוסף עשו אותו למנהיג, אלא חלומותיו של פרעה. החלומות שלנו נותנים לנו כיוון; אבל החלומות של אחרים נותנים לנו הזדמנות.
והעיקרון השלישי: מצאו דרך ליישם את החלומות במציאות. פתרון חלום הוא לפעמים דרך לפתרון בעיה. תחילה אַתרו את הבעיה שהחלום מעלה, ואז מִצאו דרך לפתור אותה. הרבי מקוצק הצביע פעם על קושי ברש"י. בפסוק הראשון של פרשת יתרו (שמות יח, א) מבאר רש"י את שבעת שמותיו של כוהן מדיין, ואומר שהשם יֶתֶר ניתן לו "על שם שיתר", כלומר הוסיף, "פרשה אחת בתורה: 'וְאַתָּה תֶחֱזֶה'". הכוונה להצעתו של יתרו למשה הפותחת במילים "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱ-לֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע" (יח, כא ואילך). כזכור, יתרו ראה שמשה נשחק תחת עומס ההנהגה והשיפוט היומיומי של כל בני ישראל, והוא והעם כאחד עלולים כלשונו "לנבול", והציע לו לחלוק את המעמסה עם שכבות נוספות של מנהיגות זוטרה.
הרבי מקוצק מזכיר שהפרשה שיתרו הוסיף, כלומר דבריו אל משה, מתחילה לא מ"וְאַתָּה תֶחֱזֶה", כדברי רש"י, אלא כמה פסוקים קודם לכן, מהמילים "לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה" (יח, יז). תירוצו של הרבי מקוצק פשוט. כשיתרו אומר "לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה" הוא עדיין איננו מוסיף משהו לתורה: הוא רק מציג בעיה. התוספת מגיעה כשהוא מגיע לפתרון, האצלת הסמכויות.
מנהיגים טובים הם אלה הפותרים בעיות, או המקיפים את עצמם בפותרי בעיות. קל לראות מתי הדברים משתבשים; המנהיגות מתגלמת ביכולת למצוא דרך לתקנם. גאוניותו של יוסף טמונה לא בכך שחזה שבע שנות שובע ושבע שנות רעב, אלא בכך שהגה שיטה לאגירת תבואה שתבטיח אספקת מזון לעם בשבע השנים הרעות.
חִלמו חלומות; פִתרו חלומות של אחרים; ומצאו דרכים להפוך חלום למציאות. שלושה כישורים אלה הם תמצית המנהיגות על פי יוסף.
לחלום, לתכנן ולבצע.
כאשר פרנקלין רוזוולט נכנס לבית הלבן במרץ 1933, עמדה ארצות הברית בעיצומו של השפל הגדול. מיליוני בני אדם היו מובטלים, בנקים קרסו בזה אחר זה, משפחות איבדו את חסכונותיהן, ורבים האמינו שהמערכת הכלכלית כולה עומדת להתמוטט. זה היה סוג אחר של רעב מזה שמתאר יוסף – לא רעב ללחם בלבד, אלא רעב לתקווה.
רוזוולט הצטיין בשלושת הכישורים שעליהם מדבר הרב זקס. ראשית, הוא ידע לחלום. בשעה שרבים סביבו ראו רק משבר, הוא דמיין אמריקה אחרת – חזקה יותר, בטוחה יותר ובעלת אחריות חברתית רחבה יותר. שנית, הוא ידע להבין את חלומותיהם ופחדיהם של אחרים. בשיחות הרדיו המפורסמות שלו הוא דיבר אל האזרחים בגובה העיניים, הקשיב לחששותיהם ונתן מילים לתקוותיהם. אך מעל הכול בלט בכישרון השלישי: היכולת להפוך חזון למעשה.
רוזוולט לא הסתפק בנאומים. בזה אחר זה הוא השיק תוכניות מעשיות לשיקום הכלכלה, ליצירת מקומות עבודה, להצלת המערכת הבנקאית ולהחזרת האמון הציבורי. חלק מהתוכניות הצליחו יותר וחלק פחות, אך הוא מעולם לא חדל לנסות. אם תוכנית אחת לא עבדה, הוא חיפש אחרת. אם פתרון מסוים נכשל, הוא בנה פתרון חדש. בעיניו, מנהיגות לא הייתה אמנות הדיבור בלבד אלא אמנות הביצוע.
כשיוסף הציע לפרעה לאגור תבואה בשנות השובע כדי לשרוד את שנות הרעב, הוא הדגים שמנהיג אמיתי אינו רק מפרש את המציאות אלא נערך לקראתה ופועל בתוכה. רוזוולט נהג באותו אופן. הוא לא המתין שהמשבר יחלוף; הוא גייס את המדינה כולה כדי להתמודד עמו.
הרב זקס מלמד שיוסף התבלט בשלושה כישורים נדירים: היכולת לחלום, היכולת להבין את חלומותיהם של אחרים, והיכולת להפוך חלום לפתרון מעשי. רבים יודעים לחלום. אחרים יודעים לזהות בעיות. אך מנהיגים גדולים הם אלו המחברים בין החזון לבין הביצוע.
רוזוולט עשה זאת בשנות השפל הגדול. הוא ראה מעבר למשבר, הבין את כמיהת העם לתקווה, ובנה תוכניות מעשיות לשיקום המדינה. צ'רצ'יל עשה זאת ברגע נפילת טוברוק. במקום להיתקע במפלה, הוא ורוזוולט עברו מיד לשאלה המעשית: מהו הצעד הבא?
יוסף, רוזוולט וצ'רצ'יל מלמדים אותנו שמנהיגות איננה נמדדת רק ביכולת לראות את העתיד או לתאר אותו במילים מעוררות השראה. היא נמדדת ביכולת לגשר על הפער שבין החלום למציאות. החלום מעניק כיוון, ההבנה מעניקה משמעות, אך הפתרון הוא שמחולל את השינוי. מנהיגים גדולים אינם שואלים רק "מה קרה?" או "מה יכול להיות?" – הם שואלים, כמו יוסף, "מה עלינו לעשות עכשיו?" ויוצאים מיד לעבודה.
מקורות:
[i] אבן עזרא ובכור שור, בפירושיהם לבראשית מ, יב, מציעים שניהם ביאורים ברוח זו.
[ii] Nahum Sarna, Understanding Genesis, New York, Schocken, 1966, 219.
[iii] לאחרונה הופיע, גם בעברית, ספר המפתח רעיון זה ומבססו בדוגמאות: קן רובינסון (בשיתוף לו ארוניקה), המקום הנכון: למה חשוב לעשות את מה שאוהבים, מאנגלית: שרון פרמינגר, ירושלים: כתר, 2011.
לעוד עקרונות מנהיגותיים:
דברי הרב זקס נלקחו במלואם מהאתר למורשת הרב זקס, הרב יונתן זקס שיעורים במנהיגות- ניתן לרכוש את ספרי הרב זקס באתר: https://rabbisacks.org/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D/%d7%a9%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%99%d7%92%d7%95%d7%aa/
אין כוונה לעשות כל שימוש מסחרי במאמר זה.
תגובות