פרשת ויצא- רב, נשיא, וראש ממשלה יושבים לקפה

משנת הרב זקס פוגשת את המנהיגות של וינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין רוזוולט.

לזכרו של סרן איתן ישראל שכנזי הי"ד שנפל בקרב ברצועת עזה, להצלחת אשתו הלל, ולנחמה לכל משפחות השכול שהקריבו עבורינו- החיים כאן, את היקר מכל.

בליל 6 ביוני 1944, בשעה גורלית והיסטורית, ערב הפלישה לנורמנדי, נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט נשא נאום ברדיו לאומה. האיש החזק בעולם, המפקד העליון של בעלות הברית, זה שמיליארדי אנשים תלויים בהחלטותיו, אינו פונה לאומה כמי שמסוגל להציל, אלא כמי שמבקש להינצל.

נאומו באותו לילה לבש צורה שלא נשמעה מעולם מנשיא אמריקאי בשידור לאומי: תפילה. לא סמלית, לא מטאפורית — תפילה כפשוטה. רגע לפני שעלָה לשידור, רוזוולט הוסיף בכתב ידו את המילים: “אני מבקש מכם להצטרף אליי לתפילה.” ופתאום, בחלק קריטי של המלחמה הקשה ביותר בתולדות האנושות, בשיא הפעלת הכוח הצבאי, הטכנולוגי והתעשייתי של העולם החדש, נשמע קול אחר לגמרי:

"אלוהים הכול יכול,

בנינו, גאוות האומה שלנו, התחילו ביום הזה במאמץ אדיר, מאבק לשמר את הרפובליקה שלנו, את הדת שלנו ואת הציוויליזציה שלנו, ולשחרר לחופשי את האנושות הסובלת. הובל אותם באופן ישר ואמיתי. תן כוח לזרועותיהם, חוסן לליבם ואיתנות באמונתם.

הם יזדקקו לברכותיך. הדרך שלהם תהיה ארוכה וקשה, כי האויב חזק, הוא עלול להסיג את כוחותינו לאחור. ההצלחה אולי לא תבוא במהירות, אבל נחזור שוב ושוב. בשם החסד וצדקת הדרך ינצחו בנינו. הם יסבלו כאב, בלילה וביום, בלי מנוחה, עד שהניצחון יגיע. החושך ייקרע מרעש ומלהבה. נפשם של גברים תתערער בעקבות אלימות המלחמה. 

האנשים הגיבורים האלה משתמשים בעל כורחם באלימות, אבל הם לא תאווי כיבוש. הם נלחמים כדי לסיים את הכיבוש, הם נלחמים כדי לשחרר עמים מכיבוש אכזר. הם נלחמים כדי לעורר את הצדק ואת הסובלנות ואת הרצון הטוב בקרב כל עמיך. הם כמהים אך לסוף הקרב, לשובם לביתם. חלק מהם לא יחזרו לעולם. חבק את אלה, אבי, וקבל אותם, עבדיך הגיבורים, אל ממלכתך. 

ולנו בבית — אבות, אימהות, ילדים, נשים, אחיות ואחים של גברים אמיצים מעבר לים, שמחשבותיהם ותפילותיהם תמיד איתם — עזור לנו, אלוהים הכול יכול, להתמסר מחדש באמונה מחודשת בך בשעה זו של הקרבה גדולה. 

אנשים רבים דחקו בי שאקרא לאומה ליום אחד של תפילה מיוחדת. אבל מכיוון שהדרך ארוכה והרצון גדול, אני מבקש שאנשינו יתמסרו לתפילה. כאשר עולה כל יום חדש, תן לתפילה להיות על שפתינו, ולהפנותה לעזרם של המאמצים שלנו.... אלוהים, תן לנו אמונה.

תן לנו אמונה בך, אמונה בבנינו, אמונה זה בזה,  אמונה במסע המאוחד שלנו.  אל תקהה לעולם את  נחישותנו. השפעותיהם של אירועים זמניים, של עניינים זמניים, של רגע חולף, אל ירתיעו אותנו בדרך אל מטרתנו הסופית. בברכתך ננצח את הכוחות השפלים של אויבינו. עזור לנו לכבוש את שליחי החמדנות והיהירות הגזענית. הובל אותנו להצלת ארצנו, ועם בעלות בריתינו הובל אותנו לאחדות עולמית שתביא לשלום בטוח ולשלום שלא ייפגע ממזימותיהם של אנשים לא ראויים. שלום שיאפשר לכל בני האדם לחיות בחופש ולקצור את הפירות הצודקים של עמלם הכן. ייעשה רצונך, אלוהים הכול יכול. אמן."

ארבע פעמים מופיעה המילה אלוהים בנאום קצר של נשיא שאוחז בכוח שאין לאדם אחר על פני האדמה. לא כהצדקה דתית ולא כאמירה טקסית, אלא כהכרה בכך שבשעה שבה בני אדם פועלים בכל עוצמתם, עליהם לדעת גם את גבולם.

ובדיוק כאן ניכר הקשר העמוק לדבר התורה של הרב זקס כפי שניראה: המנהיגות האמיתית מתחילה רק כאשר ה"אנוכי" נדם. בשעה שרוזוולט מדבר לאומה, אין בו שמץ של “אני אנצח, אני אדע, אני אוביל את העולם לחירות”. הוא מדבר בשם החיילים, בשם אימהותיהם, בשם האנושות, ובעיקר בשם ההכרה שגורל האדם גדול ממנו.

הוא פועל בכל כוחו, אך יודע שאין זה כוחו לבדו. 

להשקיט את ה"אנוכי".

הרי לנו תפילה בצורתה הבראשיתית, העזה, החזיונית: יעקב, לבדו, רחוק מביתו, שוכב לישון ורק אבנים למראשותיו, וחולם על סולם הניצב על הארץ אך ראשו מגיע השמימה ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו. זהו מפגש ראשוני עם "בית אלוהים" שכעבור דורות רבים יהפוך לבית הכנסת; החלום הראשון על "שער השמיים" שיפתח נתיב אל אלוהים הניצב למעלה ויגרום לנו לדעת אל-נכון: "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה" (בראשית כח, טז).

המשך הפסוק הזה טומן רמז. דברי יעקב בהקיצו משנתו, "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה", נמשכים במילים "וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי". המילה "אנכי" מיותרת לכאורה, שהרי היא גלומה בפועל "ידעתי", המוטה לגוף ראשון יחיד. לשם מה הכפילות? תשובה נפלאה נתן אחד מראשוני החסידות, ר' פינחס הלוי איש הורוויץ, "בעל הפלאה", בחיבורו על התורה "פנים יפות". הוא קורא את המילים הללו שלא על פי פשוטן. איך למד יעקב לדעת כי "יש ה' במקום הזה"? על ידי כך שלא ידע את עצמו, את ה"אנוכי" שלו: "ו(את) אנוכי לא ידעתי". כשאנו חורגים מהעצמיות שלנו, מה"אנוכי", אנחנו מרגישים את הנסתר-הנוכח הגדול, את ה'. כשאנחנו מפסיקים לחשוב על עצמנו אנחנו נפתחים באמת אל העולם ואל בוראו.

בתובנה זו טמונה תשובה לכמה מהשאלות הגדולות ביותר על התפילה: האם היא משפיעה? האם היא באמת משנה משהו אצל האלוהים? הרי אלוהים אינו משתנה. ומעבר לכך: האם רעיון התפילה אינו סותר עיקרון בסיסי של האמונה – שאנו אלה שצריכים לעשות את רצון האל, ולא האל צריך לעשות את רצוננו? מה אם כן קורה כשאנחנו מתפללים?

לתפילה יש שני פנים, האחד מסתורי והשני לא. תפילותינו נענות במקרים רבים מכדי שנוכל להתכחש להשפעתן על גורלנו. הן משפיעות. שמעתי פעם סיפור. אסיר במחנה ריכוז נאצי איבד את רצונו לחיות – ובמחנות הללו, מי שכּבה בו יצר החיים מת עד מהרה. אותו לילה הוא שפך את ליבו בתפילה. למחרת בבוקר הועבר לעבוד במטבח המחנה. שם הצליח, כשהקלגסים היו מסירים ממנו את עיניהם, לגנוב קליפות של תפוחי אדמה. הקליפות הללו החזיקו אותו בחיים. שמעתי את הסיפור הזה מבנו.

אולי לכל אחד מאיתנו יש סיפור כזה, גם אם גורלי פחות. בשעות מצוקה ואובדן אנו צועקים ממעמקי נשמתנו, ומשהו קורה. לפעמים אנחנו מגלים אותו רק לאחר זמן רב, בהביטנו לאחור. תפילות משפיעות על העולם. איך זה קורה? חידה היא.

אך יש לתפילה גם פן אחר, שאינו מסתורי. התפילה משנה לא רק את העולם. היא משנה גם אותנו. הפועל "התפלל" הוא בבניין התפעל הרפלקסיבי, ולא במקרה. את פעולת התפילה עושה האדם על עצמו. השורש פל"ל עניינו שיפוט, ו"התפלל" הוא, ביסודו, שפט את עצמו. מדוע? מפני שהתפילה היא בריחה מכלא העצמי וראיית העולם, ובכלל זה עצמנו, מבחוץ. התפילה מדמימה לרגע את האני, את ה"אנוכי", ואנו נזכרים שאיננו מרכז היקום. יש מציאות מחוץ לנו. זה רגע של השתנוּת.

לפעמים משבר קשה הוא הגורם לנו להבין כמה ממוקָדים היינו בעצמנו. השאלה היחידה החזקה דיה למלא את קיומנו במשמעות איננה "מה אני צריך מהחיים?" אלא "מה החיים צריכים ממני?". זאת השאלה שאנחנו שומעים כשאנחנו מתפללים באמת. התפילה, יותר מכפי שהיא פעולה של דיבור, היא פעולה של הקשבה: הקשבה אל מה שאלוהים רוצה מאיתנו כאן ועכשיו. אם אנחנו מסוגלים לחולל בנפשנו את הדממה הדרושה לכך, אנו מגלים שאיננו לבד. שאנחנו כאן מפני שמישהו, האחד-והיחיד, רצה שנהיה כאן, ונתן לנו משימה שרק אנחנו יכולים לבצע. ההבנה הזו מחזקת אותנו ומשנה אותנו.

יותר משהתפילה משנה את אלוהים, היא משנה אותנו. היא נותנת לנו לראות, להרגיש, לדעת כי "יש ה' במקום הזה". איך מגיעים למודעות הזאת? בתנועה אל מעבר לגוף-הראשון-היחיד, אל מעבר ל"אנוכי" – כדי שלרגע נוכל, כיעקב אבינו על פי דרשתו של בעל ה"פנים יפות", לומר: ואת "אנוכי" לא ידעתי. כשאנחנו משקיטים את ה"אנוכי" אנו פוגשים את ה"אתה" האולטימטיבי, את האלוהים. 

הרב זקס מסביר שהאדם מגיע לנוכחות האל רק כאשר ה"אנוכי" מתפוגג.

דווקא בשיא האחריות, דווקא כשהכול מונח על כתפיו, עליו לזכור שהוא חלק מסיפור גדול ממנו. הכוח המנהיגותי האמיתי אינו הסילוף שמעמיד את האדם במרכז, אלא האומץ לומר: יש בי כוח, אבל אין זה כוחי לבדו.

מעטים דומים לזה יותר מצ’רצ’יל של 1940. לונדון מופצצת, אירופה כורעת ברך לנאצים, היבשת הישנה נופלת עיר אחר עיר. והאיש שבידיו גורל האנושות, לא מתיימר להיות מי שיכתוב את סוף ההיסטוריה, אלא רק מי שיילחם עד שיגיע הרגע שבו יד ה’ תפעל.

בשיא המלחמה, בבית הנבחרים, מבטיח צ’רצ’יל את המלחמה הבלתי מתפשרת, אך לא בשם כוחו, לא בשם האימפריה, אלא בשם ההכרה שהאדם הוא רק שליח:

“האימפריה שלנו מעבר לים, שמורה וחמושה על ידי הצי הבריטי, תמשיך במאבק — עד אשר, בשעה טובה וברצות האל, העולם החדש, בכל כוחו ועוצמתו, יצעד קדימה לישועתו ולשחרורו של העולם הישן.”

ברצות האל. דווקא שם, בתוך משפט של כוח, עוצמה ותקווה — טמונה ההכנעה.

נציין משפט נוסף שלו, אולי אחד האנושיים ביותר שאמר:

“בבעיות שמעמיד הכול יכול לפני עבדיו העלובים, כמעט לעולם אין דברים מתרחשים פעמיים באותה צורה.”

האיש שחיבר מילים שהציתו אש בלבבות, שהוביל צבאות, שהפך סמל לעמידה בלתי־אפשרית, מכנה את עצמו "עבד עלוב". לא מתוך חולשה — אלא מתוך בהירות: מול האל, גם הגדול שבמנהיגים הוא אדם בלבד.

כאן מתחברת תורתו של הרב זקס אל ההנהגה המעשית של צ’רצ’יל: המנהיגות אינה אוסף של כישרונות, החלטות ונאומים. היא קודם כול תנועה פנימית, להיות חזק ככל הניתן, ובו בזמן לזכור שהעוצמה הסופית אינה שלנו.

רוזוולט עשה זאת דרך תפילה.

צ’רצ’יל, דרך הכרה עיקשת בכך שהכוח האנושי איננו סוף הסיפור.

לעוד עקרונות מנהיגותיים:

דברי הרב זקס נלקחו במלואם מהאתר למורשת הרב זקס, הרב יונתן זקס שיעורים במנהיגות- ניתן לרכוש את ספרי הרב זקס באתר: https://rabbisacks.org/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D/%d7%a9%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%99%d7%92%d7%95%d7%aa/

אין כוונה לעשות כל שימוש מסחרי במאמר זה.

מנהיגות בשידור ישיר מאת דן ממט

צ'רצ'יל שיעור בניהול מאת דן ממט