פרשת וישב- רב, נשיא, וראש ממשלה יושבים לקפה

משנת הרב זקס פוגשת את המנהיגות של וינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין רוזוולט.

לזכרו של סרן איתן ישראל שכנזי הי"ד שנפל בקרב ברצועת עזה, להצלחת אשתו הלל, ולנחמה לכל משפחות השכול שהקריבו עבורינו- החיים כאן, את היקר מכל.

מנהיגות איננה רק קבלת החלטות אלא יצירת האמונה הפנימית שאפשר להשיג את הבלתי אפשרי. בלי אותו ביטחון עצמי, אישי וקבוצתי, כל מאמץ קורס תחת ספקות. צ’רצ’יל הבין זאת היטב. הרבה לפני שמונח כמו “קואוצ'ינג” נכנס לשפה, הוא ידע שהמשימה הראשונה שלו היא לחזק את האדם שמולו.

אחת הדוגמאות החזקות לכך היא הלורד מקס ביוורברוק. הוא לא היה קצין בצבא ולא גיבור מלחמה, אלא עיתונאי ושר ממשל שבשלב מסוים קיבל את האחריות על הייצור המלחמתי שהיה כה קריטי. צ’רצ’יל זיהה את הפוטנציאל הגלום ביכולות של ביוורבורק, נתן לו תפקיד, מטרה ומשמעות. הוא גרם לו לראות את עצמו מחדש.

מכתב התודה שביוורברוק כתב לצ’רצ’יל בסיום תפקידו הוא עדות מרגשת לכוחה של מנהיגות כזו. לא שבחי מלחמה ולא הצהרות מדיניות, אלא הודאה פשוטה- צ’רצ’יל החזיר לו את האמון בעצמו. הוא גרם לו להאמין שהוא מסוגל, ושאמונה זו אינה רק שלו, אלא משותפת.

"אני עוזב את המשרד הזה היום והולך למקום ממנו הגעתי. ועכשיו אני חייב לספר לך על עשרים ואחד חודשים של הרפתקה גדולה שמעולם לא נודעה כדוגמתה. כל מה שעשיתי כל הזמן הזה היה בזכות תמיכתך בי. אתה קיבלת עליך סיכון גדול בהכניסך אותי, וחלק מן הצירים היו מוכנים לירות בך על זה שהשארת אותי כאן. מה שנתתי לך מועט למדי לעומת מה שנתת לי. אני חייב לך את המוניטין שלי. אמון הציבור נובע, לאמיתו של דבר, ממך. אתה הוא שנפחת בי אומץ רוח."

האמונה העצמית הזו, הכוח הזה שניסה להחדיר צ'רצ'יל, התפשט כמו אש בשדה קוצים, מן השרים אל המפקדים, מן המפקדים אל הלוחמים, ומהם אל האזרחים.

כל אחד מהם הרגיש שאפשר. וכאשר אדם מאמין שהוא יכול, אומה שלמה יכולה.

בדברי הרב זקס ניראה כמה חשובה האמונה והביטחון של אדם ביכולותיו.

ראובן הוא המנהיג שלא היה.

"רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי, יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז", אמר עליו אביו יעקב על ערש דווי (בראשית מט, ג) אלו הם דברי הצדעה מרשימים, המציירים בפנינו בן בכור בעל נוכחות פיזית חזקה והתנהגות סמכותית. חשוב מכך, בשנות גידולם של בני יעקב מתגלה ראובן בעקביות כבעל רגישות מוסרית גבוהה משל אחיו. הוא היה בנה של לאה, וחש היטב כמה מאוכזבת אמו מיחסו של יעקב כלפיה.

הדבר מובילנו היישר אל האפיזודה בפרשת השבוע שלנו בחיי ראובן, הטרגית מכולן. יעקב העדיף את יוסף, בנה של אשתו האהובה רחל, ובניו האחרים הבחינו בכך היטב. כשביטא את העדפתו באופן מוחשי, בנותנו ליוסף את כותונת הפסים, גָאה כעסם של האחים. וכשיוסף החל לחלום ששאר בני המשפחה משתחווים לו, איבתם של האחים טיפסה אל נקודת הרתיחה. כשרעו את הצאן באזור מרוחק, ויוסף הופיע לפתע באופק, שנאתם גרמה להם להחליט להורגו לאלתָר.

ראובן לבדו התנגד:

וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ [את יוסף] מִיָּדָם. וַיֹּאמֶר, "לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ". וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן, "אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם. הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ". לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו.

בראשית לז, כא-כב

תוכניתו של ראובן הייתה פשוטה. הוא שכנע את אחיו לא להרוג את יוסף, אלא להניח לו לגווע ברעב בבור. הוא התכוון לחזור לבור לאחר מכן, כשהאחים לא יהיו שם, ולהציל את יוסף. אלא שכאשר חזר, יוסף כבר לא היה בבור. מדיינים העלוהו מתוכו ומכרוהו כעבד לאורחת ישמעאלים. עולמו של ראובן חרב עליו.  

הנה כי כן, ניסה ראובן לעזור, אבל למרות כוונותיו הטובות מאמציו עלו בתוהו. הוא לא הצליח להציל את יוסף. ראובן ידע תמיד מתי הדברים משובשים, וניסה לפעול לתיקונם, אך, משום מה, חסרו לו הזהירות, הביטחון העצמי או האומץ להשיג את התוצאה המבוקשת. הוא היה צריך להישאר עם יוסף ולהחזירו הביתה בשלום.

מה קרה לראובן שגרם לו להיות חסר ביטחון? התורה מספקת רמז מכאיב שאין לטעות בו. האזינו היטב לפסוקים המתארים את הולדת שני הילדים הראשונים של לאה (ושל יעקב):

וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן, כִּי אָמְרָה "כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי, כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי".

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר "כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה", וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן.

בראשית כט, לב-לג

בשתי הפעמים לאה, ולא יעקב, היא שנתנה לתינוקות את שמם; ושני השמות היו קריאה ליעקב לשים לב אליה, לאהוב אותה – אם לא בזכות עצמה, לפחות מפני שילדה לו ילדים. יעקב, כנראה, לא התרשם.

ראובן נעשָׂה לְמה שנעשָׂה – רומזים הכתובים – מפני שתשומת לבו של אביו הייתה נתונה למקום אחר; הוא לא השגיח לא בלאה ולא בילדיה (הכתוב עצמו אומר "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה"; כט, לא). ראובן ידע זאת. כל חייו נשא את צלקת עלבונה של אימו ואת פצע אדישותו הגלויה של אביו. הדבר מתבטא באותו חוסר ביטחון עצמי שהכשיל שוב ושוב את ניסיונותיו לתקן את מערכות היחסים במשפחתו.

כדי שאדם יצליח להנהיג הוא זקוק לעידוד. מרתק להשוות בין ראובן ההססן לבין יוסף הבטוח בעצמו, לעתים בטוח יתר על המידה, שהיה הבן האהוב והמועדף על אביו. אם אנו רוצים שיהיה לילדינו הביטחון לפעול כשנדרש לפעול, עלינו להעצימם, לעודדם ולשבחם.

מספרת המשנה בפרקי אבות:

חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, ואלו הן: רבי אליעזר בן הרקנוס, ורבי יהושע בן חנניה, ורבי יוסי הכהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה מונה שִבחן. רבי אליעזר בן הרקנוס, בור סוד שאינו מאבד טפה. רבי יהושע בן חנניה, אשרי יולדתו. רבי יוסי הכהן, חסיד. רבי שמעון בן נתנאל, ירא חטא. ורבי אלעזר בן ערך, כמעין המתגבר.

המשנה היא קובץ שנועד להנחיל לנו אֲמִתוֹת תמידיוֹת. מדוע היא מוצאת לנכון למסור לנו את הדיווח הזה, הטריוויאלי למראה, על תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי והכינויים שהוא נתן להם? נראה לי שהמשנה מבקשת ללמדנו איך לגדל תלמידים, איך להיות מורה, מאמן אישי ומדריך: על ידי מתן שֶבח ממוקָד.

המשנה הזאת איננה דיווח פשטני על המחמאות שנתן רבן יוחנן לתלמידיו. היא נוקטת פועל ייחודי: "הוא היה מונה שבחן". משמע, הערותיו היו מדודות ומדויקות ומכוונות היטב למטרה. הוא אמר לכל תלמיד היכן נמצאות נקודות החוזק הייחודיות לו. כך למשל אלעזר בן ערך, "כמעיין המתגבר", היה בעל מוח יצירתי שהנביע בלי הרף פירושים חדשים. כשאנחנו הולכים אחר הכישרונות ונטיות הלב הייחודיות לנו, אנחנו תורמים לעולם את מה שרק אנחנו יכולים לתת.

מנגד, האפשרות שיש לנו כישרון מסוים יוצא דופן משמעה שאולי גם יש לנו חסרונות בולטים. איש מאיתנו לא ניחן בכל החוזקות שבעולם. די בכך שתהיה לנו אחת. אבל חובתנו גם לדעת מה חסר לנו.

אליעזר בן הורקנוס, "בור סוד שאינו מאבד טיפה", בעל הזיכרון העילאי, התקבע כל כך בעבָר – בזיכרונותיו הרבים – שהתנגד לשינוי אף שהיה פרי הכרעת רוב של עמיתיו. לבסוף הוחרם מפני שלא קיבל את דעת הרוב במחלוקת הלכתית.

גורלו של אלעזר בן ערך היה עצוב אף יותר. אחרי מות רבן יוחנן נפרד מעמיתיו. כשהללו הלכו לישיבה ביבנה, פנה לאמאוס. זה היה מקום שנעים לחיות בו, ומשפחת אשתו התגוררה שם. הוא כנראה בטח כל כך בכישוריו השכליים, שהאמין שיוכל לשמר את תורתו גם במקום שאין בו תלמידי חכמים חוץ ממנו. אלא שכחלוף השנים שכח כל מה שלמד. האיש המחונן ביותר בדורו הלך לבסוף לעולמו בלי להותיר כמעט שום חותם בשלשלת התורה.

שביל זהב צר ומטושטש עובר בין הזנחה, הגורמת לאדם שלא יהיה לו הביטחון לעשות את המעשה הנחוץ, לבין העדפה או מתן שבחים מופרזים הנוטעים באדם ביטחון עצמי מוגזם ואמונה שהוא טוב מאחרים. אם אנו רוצים להיות גשם הברכה המצמיח מנהיגים, עלינו למצוא את האיזון העדין בין הקצוות הללו.

בצד השני של האוקינוס, היה רוזוולט למוד ניסיון אישי של התמודדות עם נכות ושיקום. התהליך האישי שלו גרם לו לחדד ולהבין את העוצמה והכח שיש למילה טובה בזמן הנכון.

אם ראובן נשא את צלקות אדישותו של אביו, הרי שהאומה האמריקנית בשפל הגדול נשאה צלקות אדישותה של ההיסטוריה. מיליונים חשו שאין מי שרואה אותם, ממש כפי שלאה הרגישה: “כי שנואה אנכי".

רוזוולט, באמצעות השיחות הקבועות שעשה עם האומה האמריקאית דרך הרדיו,  עשה את ההפך הגמור ממי שמותיר ילד לגדול בלי הכרה ובלי תשומת לב.

הוא התיישב, לא באוהל אלא מול המיקרופון,  ואמר לאמריקנים- אני רואה אתכם. אני שומע אתכם.

וכשהוא אמר להם זאת, הם האמינו. כי הוא לא ניסה לשכנע בכוח, הוא ניסה להבין.

כמו רבן יוחנן בן זכאי שתיאר לכל תלמיד את נקודת חוזקו, כך רוזוולט תיאר לאומה את החוסן המוסרי והאזרחי הטמון בה. הוא לא עודד יהירות ולא ניפח אגו לאומי, הוא טיפח תחושת ערך עצמי, כזו שמאפשרת עמידה מול משבר. כזו שנותנת הרגשה לכל אחד- "רואים אותי".

רוזוולט לא העניק לבני דורו ביטחון עצמי מופרז, אלא מסוגלות, הידיעה שהם יכולים להשתנות, לפעול, ולהתייצב מול אתגרי העתיד. וזו בדיוק המתנה שהייתה חסרה לראובן, אך שהפכה את רוזוולט למנהיג שבנה דור חדש.

בין יעקב ראובן ויוסף

בין רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו,

בין צ’רצ’יל ורוזוולט לצוותם ועמם,

עובר קו דק אחד:

מנהיגות אמיתית נבחנת לא בכוח שהיא מפגינה, אלא בכוח שהיא מעניקה. יעקב מלמד אותנו את מחירו של חוסר-עידוד, רבן יוחנן בן זכאי מלמד כיצד מילה טובה יכולה להצמיח גדלות, וצ’רצ’יל ורוזוולט מוכיחים שבשעות הקשות של ההיסטוריה מי שמנצח אינו החזק ביותר,

אלא זה שמצליח לגרום לאחרים לראות את כוחם שלהם.

לעוד עקרונות מנהיגותיים:

דברי הרב זקס נלקחו במלואם מהאתר למורשת הרב זקס, הרב יונתן זקס שיעורים במנהיגות- ניתן לרכוש את ספרי הרב זקס באתר: https://rabbisacks.org/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D/%d7%a9%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%99%d7%92%d7%95%d7%aa/

אין כוונה לעשות כל שימוש מסחרי במאמר זה.

מנהיגות בשידור ישיר מאת דן ממט

צ'רצ'יל שיעור בניהול מאת דן ממט