פרשת יתרו- רב, נשיא, וראש ממשלה יושבים לקפה
- osnatmmt
- 2 בפבר׳
- זמן קריאה 7 דקות
משנת הרב זקס פוגשת את המנהיגות של וינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין רוזוולט.
לזכרו של סרן איתן ישראל שכנזי הי"ד שנפל בקרב ברצועת עזה, להצלחת אשתו הלל, ולנחמה לכל משפחות השכול שהקריבו עבורינו- החיים כאן, את היקר מכל.
יתרו הוא, במובן מסוים, היועץ הארגוני הראשון בהיסטוריה. בפרשתנו הוא מייעץ למשה לבזר סמכויות, לבחור אנשים ראויים ולהפקיד בידיהם את הנהגת העם – תחת פיקוחו ובהובלתו. לפיכך, ברוח עצתו של יתרו, לא נתמקד השבת בצ’רצ’יל וברוזוולט עצמם, אלא דווקא במנהיגים יהודים שפעלו תחת הנהגתם, הרחק מאור הזרקורים של ההיסטוריה – אך בעומק העשייה וההשפעה ההיסטורית.
מנהיגות לאומית בלי מדינה
במלחמת העולם השנייה הנהיג וינסטון צ’רצ’יל מלחמה עולמית, אך אחת התופעות המיוחדות שפעלו תחת דגל בריטניה הייתה הבריגדה היהודית – כוח לוחם יהודי מובהק, שפעל לא בשם מדינה קיימת, אלא בשם עם שעדיין לא זכה לעצמאות.
הבריגדה הוקמה רשמית ב־1944, וכללה כ־5,000 לוחמים יהודים מארץ ישראל המנדטורית. הם לחמו בחזית האיטלקית, נשאו תג מגן דוד על שרוולם, ופעלו כחלק אינטגרלי מהצבא הבריטי. עבור צ’רצ’יל, שדחף להקמת היחידה, זו הייתה החלטה פוליטית וצבאית גם יחד, הכרה בכך שיש לעם היהודי זהות, אחריות וכוח מוסרי משל עצמו.
מבין שורות הבריגדה יצאו לימים דמויות מפתח בהנהגת המדינה שבדרך. אך חשיבות הבריגדה לא נמדדת רק בשמות שעתידים היו להתפרסם, אלא בעצם הרעיון: יהודים שנלחמים ככוח מאורגן, נושאים אחריות לא רק לניצחון צבאי אלא גם לגורל עמם, וחשוב יותר- מקיימים את ערך הערבות ההדדית בעם ישראל, כזה שכעבור שנים מספר עם הקמת מדינת ישראל יקבל שם אחר- ערך הרעות.
לצד הלוחמים, פעלו בשליחות הבריטית גם הצנחנים היהודים, שליחים שנשלחו מעבר לקווי האויב כדי לסייע ליהודים, לארגן התנגדות ולאסוף מודיעין. ביניהם בלטו חנה סנש וחביבה רייק. שתיהן ידעו היטב שהסיכוי לחזור קלוש. שתיהן יצאו לא כקצינות בכירות, אלא כצעירות שלקחו אחריות מוסרית על עם שלם. חביבה רייק נרצחה לאחר שנתפסה; חנה סנש הוצאה להורג בהונגריה, אך שתיהן הפכו לסמל של מנהיגות יהודית שאינה תלויה בדרגות או בסיכויי הצלחה.
זהו בדיוק “עם של מנהיגים” במובנו של הרב זקס: לא עם שממתין לפקודה מלמעלה, אלא ציבור שבו יחידים קמים ואומרים – אם לא אנחנו, אז מי?. תחת הנהגתו של צ’רצ’יל, הבריגדה והצנחנים המחישו שמנהיגות יכולה לצמוח גם בלי ריבונות, גם בלי מדינה, אלא מתוך ערכי מוסר ותחושת שליחות עמוקה.
אומה של מנהיגים.
פרשתנו מורכבת משני אירועים, שלמראית עין מנוגדים זה לזה לחלוטין. בחלק הראשון, פרק יח של ספר שמות, יתרו כהן מדיין נותן לחתנו משה שיעור ראשון במנהיגות. ואילו בחלק השני הגיבור הראשי הוא אלוהים בכבודו ובעצמו, המתגלה לבני ישראל התגלות שכמוה לא הייתה ולא תהיה וכורת עימם ברית. בפעם הראשונה והאחרונה בהיסטוריה מופיע אלוהים אל מול אומה שלמה, בא עימה בברית ונותן לה את הקוד המוסרי המפורסם ביותר בעולם, עשרת הדיברות.
איזה מכנה משותף אפשר להעלות על הדעת בין עצה מעשית של מִדְיָיני אחד לבין מילותיה הנצחיות של ההתגלות האלוהית? יש כאן ניגוד מכוון, וניגוד זה חשוב. תורת הממשל היעיל איננה תורה "יהודית" דווקא. היא חלק ממה שמכונה 'חוכמה': חוכמתה האוניברסלית של האנושות. לעם ישראל היו לאורך השנים צורות הנהגה רבות: נביאים, זקנים, שופטים ומלכים בימי המקרא; נשיא תחת שלטון רומא וראש גלות בבבל; שבעה טובי העיר ומגוון צורות של אוליגרכיה; ועוד מבנים שלטוניים אחרים, עד הכּנסת הנבחרת באופן דמוקרטי ועד בכלל. צורות שלטון אינן אמיתות נצחיות, ואינן ייחודיות לישראל. אין זה מקרה שהמקום היחיד שהתורה מצווה (או מתירה, תלוי בפירוש) על עם ישראל לחקות אומות אחרות הוא מינוי מלך:
"כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ ...וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי – שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ". דברים יז, יד-טו
מה כן ייחודי לישראל? ברית סיני, המציבה את ישראל כעם הנבחר, האומה היחידה שמלכה ומחוקקה העליון הוא אלוהים. "מַגִּיד דברו [דְּבָרָיו קרי] לְיַעֲקֹב, חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל. לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי, וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם – הַלְלוּ יָהּ" (תהלים קמז, יט-כ). ברית סיני כוננה ערך פוליטי חשוב, אך ערך זה איננו צורת ממשל כלשהי כי אם גבולותיו המוסריים של הכוח.[i]
כל סמכות אנושית היא מעתה סמכות מואצלת, הכפופה לצווי המוסר העליונים של התורה. מתחת לשמיים אין שום כוח מוחלט. בכך נבדלה היהדות מהאימפריות של העולם העתיק, ובכך היא נבדלת מהלאומיות המערבית החילונית לסוגיה. עם ישראל יכול ללמוד פוליטיקה יישומית מכוהן מדייני, אבל את גבולותיה של הפוליטיקה הוא צריך ללמוד מאלוהיו בלבד.
אולם למרות הניגוד בין שני חלקי הפרשה, יש להם מכנה משותף המתקיים הן בעצות יתרו, הן בהתגלות בסיני: ההאצלה, הביזור והדמוקרטיזציה של המנהיגות. רק אלוהים יכול למשול לבדו.
רעיון זה מוצג תחילה בפי יתרו. הוא בא לבקר את חתנו, ומגלה שהוא נושא לבדו בנטל ההנהגה. הוא אומר לו, "לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה" (שמות יח, יז). בכל התורה כולה מופיע הביטוי "לא טוב" רק פעמיים. כאן, ובסיפור בריאת האישה, כאשר אלוהים אומר "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ" (בראשית ב, יח). לא טוב לחיות לבד. לא טוב להנהיג לבד. לא טוב – וגם אי אפשר.
יתרו מציע האצלת סמכויות:
"הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱ-לֹהִים, וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱ-לֹהִים. וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל – יִרְאֵי אֱ-לֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֹׂנְאֵי בָצַע – וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים, שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת, וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם. וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ."
מדובר בשינוי דרמטי במפת הסמכויות. על פי הצעת יתרו, מתוך כל אלף ישראלים יהיו 131 מנהיגים (שר האלף, עשרה שרי מאות, עשרים שרי חמישים ומאה שרי עשרות). מאחד מכל שמונה גברים מצופה שייטול על עצמו תפקיד מנהיגותי כזה או אחר.
בפרק הבא, לקראת מעמד הר סיני, ה' מורה למשה להציע לבני ישראל לבוא בבריתו. בדברים שהוא מצווה על משה לומר מנוסח, בעצם, כתב השליחות של עם ישראל:
"אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם, וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וְעַתָּה, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים; כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ." שמות יט, ד-ו
זוהי הכרזה מדהימה. לכל אומה יש כוהנים משלה. בספר בראשית מכונה מלכיצדק מלך שלם, בן זמנו של אברהם, "כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן" (בראשית יד, יח). בהמשך, בסיפור יוסף, מסופר על כוהני מצרים, שאדמתם לא הולאמה כשאר הקרקעות במדינה (בראשית מז, כב). יתרו היה כהן מדיין. בעולם העתיק כהונה לא הייתה עניין יוצא דופן. לכל אומה היו כוהנים ואנשי קודש. המיוחד בישראל הוא שכל יחיד באומה זו נועד להיות כהן; כל אזרח מאזרחיה נקרא להיות קדוש.
אני זוכר כיצד עמדתי עם הרב עדין שטיינזלץ במטה האו"ם בניו-יורק, באוגוסט של שנת 2000. זה היה בכינוס מיוחד של אלפיים מנהיגים דתיים, נציגי כל הדתות הגדולות. אפילו כאן, אמרתי לו, בתוך ההרכב האנושי הייחודי והמגוון הזה, אנחנו נבדלים. היינו המנהיגים הדתיים היחידים שם, כמעט, שלבשו חליפות. כל האחרים לבשו גלימות רשמיות. בכל העולם כוהנים ואנשי דת עוטים מלבושים המבליטים את ייחודם, את נבדלותם (זו, אגב, משמעותה הבסיסית של המילה 'קדוש'). לא אצלנו. ביהדות הבתר-מקראית לא היו גלימות שרד, משום שהיהדות מצפה מכל אחד ואחד להיות קדוש[ii] (תאופרסטוס, מתלמידיו של אריסטו, קרא ליהודים "אומה של פילוסופים", וכיוון לאותו דבר).[iii]
ובכל זאת, באיזה מובן היו היהודים בזמן מן הזמנים "ממלכת כוהנים"? הרי הכוהנים היו אליטה בתוך האומה, בני שבט לוי, צאצאיו של אהרן הכהן. כתר כהונה ניתן להם, ומעולם לא חולק בשווה ובאורח דמוקרטי בין כל בני ישראל.
פרשני המקרא התמודדו עם בעיה זו, והציעו שני פתרונות. המילה "כהנים" עשויה להתפרש כ"שׂרים", מנהיגים (כך גורסים רש"י ורשב"ם) או כ"משרתים", "שמשים" (לדעתם של רמב"ן ואבן עזרא). סתירה? להפך. בני ישראל נקראו להיות אומה של משרתים-מנהיגים. בריתם עם ה' מזמינה אותם ליטול אחריות לא רק לעצמם ולבני משפחותיהם, אלא גם למצב המוסרי-רוחני של עַמם בשלמותו. זה אותו עיקרון שנוסח לימים בסיסמה "כל ישראל ערֵבים זה בזה".[iv] העם היהודי לא השאיר את המנהיגות לאדם יחיד, יהיה קדוש ונשגב כאשר יהיה, וגם לא לאליטה. בעם זה מצופה מכל יחיד להיות שר ומשרת – ובמילה אחת, להיות מנהיג.
לדמוקרטיזציה מהותית כל כך לא זכה רעיון המנהיגות מעולם. משום כך, תמיד היה קשה להיות מנהיגם של היהודים. ידועים דבריו של הנשיא הראשון של מדינת ישראל, חיים ויצמן, "אני נשיא של מיליון נשיאים". ה' הוא אומנם רועֵנו, אך שום יהודי לא היה מעולם כבשה. קשה להנהיג אומה של מנהיגים, אבל יש לתופעה זו פירות מתוקים: בזכותה הותירו היהודים על העולם חותם שהוא מעל ומעבר לכל פרופורציה מספרית.
היהודים הם שבריר זעיר מאוכלוסיית העולם, כחמישית האחוז, אך בכל תחומי העשייה האנושית תמצאו שיעור גבוה שלהם בין המובילים והמנהיגים.
להיות יהודי משמעו להיקרא אל ההגה.
להשיב לאדם את שמו.
אצל פרנקלין ד’ רוזוולט, המלחמה הוגדרה כמאבק על ערכים: חירות, כבוד האדם, והזכות להיות אדם חופשי. אך הערכים הללו קיבלו משמעות מוחשית במיוחד באביב 1945, עם שחרור מחנות הריכוז.
קפטן (לימים מייג’ור) אברהם קלאוזנר, רב מוסמך יליד מסצ’וסטס, שירת כאיש דת צבאי יהודי בצבא ארצות הברית. הוא לא היה קצין עורפי. אנשי דת צבאיים במלחמת העולם השנייה נעו עם הכוחות הלוחמים, לעיתים ממש מאחורי קווי החזית.
בסוף אפריל 1945 שוחרר מחנה דכאו. החיילים האמריקאים נחשפו לזוועה שקשה היה להכיל: עשרות אלפי אסירים, רעב, מחלות, גופות בכל מקום, ומשרפות שעוד לא הספיקו להתקרר. קלאוזנר הגיע למחנה ימים ספורים לאחר השחרור.
שלא כמו רוב החיילים האמריקאים, הוא היה יהודי, ודיבר גרמנית ויידיש. כאשר האסירים הבינו זאת, הם הקיפו אותו בשאלה אחת, נואשת ופשוטה:
“יש עוד יהודים חיים?”
רבים מהם האמינו שהם האחרונים שנותרו בעולם.
בנקודה הזו קלאוזנר עשה משהו שאיש לא הורה לו לעשות. הוא התחיל לרשום שמות.
על פתקים, על טפסים צבאיים, באמצעות מכונות כתיבה מושאלות – הוא אסף שמות של ניצולים, מקומות מוצא, שמות קרובים שייתכן שעוד חיים.
הוא תלה את הרשימות על קירות ולוחות מודעות במחנה. כך נוצר הניסיון המאורגן הראשון לאחד משפחות של ניצולי שואה.
אלפי אנשים מצאו קרובים בזכות היוזמה הזו.
הנאצים ביקשו למחוק זהות: להחליף שמות במספרים. קלאוזנר עשה את ההפך.
לימים אמר:
“הדבר הראשון שאתה מחזיר לאדם שעבר דה־הומניזציה – הוא את שמו.”
זו מנהיגות במובנה העמוק ביותר. לא פיקוד, לא סמכות פורמלית, אלא אחריות מוסרית. תחת נשיאותו של רוזוולט, אדם אחד בשטח הבין שערכים אינם נאמרים בנאומים בלבד, הם מתממשים במעשה, לפעמים בשקט, בין קירות של מחנה הרס וחורבן.
יתרו לימד שהנהגה שאינה מתחלקת – אינה מחזיקה מעמד.
הרב זקס הראה שזהו ייעודו של עם ישראל: לא להמתין למנהיג, אלא להיות כזה.
צ’רצ’יל ורוזוולט עמדו בראש מעצמות, אך רעיון זה התממש דווקא בשטח, בלוחמים, בשליחים ובקצין אחד שהחזיר לאדם את שמו. כך מתברר שמנהיגות איננה דרגה או תפקיד, אלא אחריות שמוטלת על כל מי שמוכן לשאת בה.
מקורות:
[i] עמדנו על כך בשיחתנו לפרשת שמות, לפני כחודש.
[ii] רעיון זה הופיע שוב בנצרות הפרוטסטנטית בימי הפוריטנים – הזרם שהעלה על נס עקרונות מהתנ"ך ("הברית הישנה") ובפרט הדגיש את עיקרון "כהונת כל המאמינים".
[iii] ראו בחיבורו של יוסף בן-מתתיהו נגד אפיון, א, כב.
לעוד עקרונות מנהיגותיים:
דברי הרב זקס נלקחו במלואם מהאתר למורשת הרב זקס, הרב יונתן זקס שיעורים במנהיגות- ניתן לרכוש את ספרי הרב זקס באתר: https://rabbisacks.org/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D/%d7%a9%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%99%d7%92%d7%95%d7%aa/
אין כוונה לעשות כל שימוש מסחרי במאמר זה.
תגובות